אריה שואג בענווה

דברי הערכה למורינו ורבינו הרב יהודה עמיטל זצ"ל

הרב אברהם נחשון (קופרמן)

 

א. וספדו הסופדים

הספד בשעת הלוויה אינו יכול לעסוק במכלול האישיות. המספיד מצדו אינו יכול להקיף את הדמות, ועליו להתמקד במספר תכונות או במעשים מיוחדים שעשה הנפטר, וגם והשומעים מצדם אינם מסוגלים לקלוט מסרים רבים ומורכבים בשעה שהמת מוטל לפניהם.  

ובהספד מאוחר יותר, עומד קושי נוסף. אם הנפטר גדול בדרגתו מהמספיד, הרי שהמספיד אינו יכול לעמוד על מלוא שיעור קומתו, כי אין לו הכלים לכך.

הערכת הנפטר מחייבת יכולת ניתוח אובייקטיבית. יש כאלה שמסוגלים להספיד רק את בני חוגם, כי אין הם מסוגלים להכיל דמויות ודעות מחוץ לעולמם הפנימי. היכולת לנתק את עצמך, ולדון על השני מתוך הערכה לדמותו הוא, בלי לערב בניתוח את דעותיך והשקפותיך, היא סגולה עמוקה שנדרשת לצורך הספד מעמיק.

ישנם סוגי הכרויות השונות זו מזו, ובהתאם לכך ישתנה ההספד, יש הכרות של בני הבית, וישנה הכרות של בן הזוג, יש הכרות של תלמידים את רבותיהם, וישנה הכרות של אנשים חיצוניים, ולכל אחת בחינה משלה. אני זכיתי להכיר את הרב עמיטל זצ"ל במשך עשר שנות לימודי בישיבה כתלמיד, ואחר כך כאברך,  ושמרתי איתו על קשר גם לאחר שעזבתי את הישיבה. בדברי ההערכה הבאים אתאר בכלי האישיים המוגבלים את המעט שעלה בחלקי להשיג מאישיותו הרבגונית של הרב. אתחיל בתחום המעלות והמידות שהתורה נקנית בהם, ואסיים בתורה עצמה.

 

 

עולם החשיבה המידות והחינוך

 

ב. מה דעתך?

בקיץ תשמ"א עמדתי לעזוב את הישיבה לקראת מעבר לימית. הייתי שותף לתנועה לעצירת הנסיגה, ובעקבות המעבר התחלתי ללמד כר"מ בישיבת ההסדר 'ימית'. כששאלו אותי להיכן אני עובר, נהגתי לענות שאני עולה לימית, למרות הבדלי הגובה שבין אלון שבות לימית, ונימוקי היה עימי: מעבר למקום שבו אדם נדרש להיות בו, ושם עליו למלא תפקיד ויעוד, עליה היא לו. כשם שהגירתו של יהודי מהרי האלפים הגבוהים שבשוויץ לארץ ישראל הנמוכה מהם באופן פיזי, נקראת עליה. מטבע הדברים נוצרו חילוקי דעות קשים בין הרב עמיטל וביני. הרב גרס שההסכם עם מצרים הוא הסכם שלום, ושמי שמתנגד לו מתנגד לשלום. היו גם שאמרו בשמו, שמי שמתנגד לנסיגה רודף את השלום,  ושיש לו דין רודף! בעקבות הדברים, נפגעתי קשות מהרב, ולא הייתי מסוגל לדבר איתו שנתיים. בתשמ"ד התקשרתי לרב, וקבעתי להפגש איתו בביתו. בפגישה אמרתי לו (ותמיד דיברתי אליו כמובן בגוף שלישי), אתה הוא הרב שלי, אני למדתי מהרב, הושפעתי מהרב, ואני מכיר את הלך החשיבה של הרב. כשאני עומד בפני התלבטויות קשות, אני שואל את עצמי מה היה הרב מייעץ לי לעשות. אבל בענייני ארץ ישראל, בטחון, ופוליטיקה, אינני מקבל את דרכו של הרב, ובזה אנחנו חלוקים. מה היתה תגובתו של הרב? "כך חינכתי אותך"(!).

הרב נלחם על דעותיו, ויכול היה להיות תקיף מאד ביחס אליהן, אך בו בזמן היה מסוגל להכיל דעות שונות משלו, ולתת להן מקום, וכך חינך לחשיבה עצמית.

בהיותי בישיבה בשיעור א', התחלתי ללמוד הלכה בסדר שלאחר תפילת שחרית. בהלכות ציצית היו שתי דעות במשנה ברורה, ובאתי לשאול את הרב עמיטל מהו פסק ההלכה. שאל אותי הרב: "מה דעתך?". הגבתי ואמרתי: "הרב, אני באתי לשאול את הרב". אמר לי הרב דברים שחרותים בי עד עצם היום הזה, וכך אמר: זו איננה שאלה, עליך ללמוד את הגמרות ואת הראשונים, טור ובית יוסף, שולחן ערוך ונושאי כליו, להציג לי שתי גישות, ורק אז אהיה מוכן לענות לך!

 

ב. אריה שואג

'גור אריה יהודה', הרב שאג את דבריו, לאו דווקא בקול רם, אלא בגבורה. הוא הביע דעות לא שגרתיות, והוביל מהלכים בעוצמה, בלי להשבר. היתה לרב יכולת הכרעה חדה ותקיפה, שגם היא נבעה מגבורתו.

היה בו שילוב נדיר של חזון מצד אחד, ומצד שני - כושר ביצועי, שתי רגליים על הקרקע במצבים קשים שאליהם נקלע. הרב קלט והבין מצבים מסובכים, הסתגל אליהם, ושלט במצב. יש תלמידי חכמים רוחניים, וישנם בני אדם אידיאליסטים, ולעיתים אין הם מעורים דיים בעולם המעשה.  מאידך קיימים מנהלים שהם אנשי מעשה, הם יוצרים ופועלים, מרוכזים בתקציבים, בניהול עובדים, ובעמידה מול ספקים, ויש מהם שלעיתים מגיעים לידי חוסר התחשבות, ולראיית המציאות בעיניים חומריות וקטנות, דרך "החור של הגרוש". הרב עמיטל היה מהבודדים המוכרים לי, ששילב את שני התחומים בגדלות, גם רוחניות ולא פחות ממנה כשרון מעשי (שמעתי שכך היה גם מקים וראש ישיבת פונוביז' הרב כהנמן זצ"ל).

 

ד. ענווה בתנועה

בתמוז שנת תשל"ג נבחרו הרב יצחק ידידיה פרנקל והרב חיים דוד הלוי לרבנים ראשיים לתל אביב. לאחר היבחרם הוזמנו והגיעו יחד עם שר הדתות דאז ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל לביקור בישיבה, ומסרו שניהם שיעורים לכלל הישיבה בבית המדרש הישן. כזכור, ישב הרב עמיטל ליד ארון הקודש משמאלו, והרב ליכטנשטיין ליד השולחן ששימש לקריאת התורה. פתח הרב פרנקל ואמר: "כבוד ראש הישיבה הרב עמיטל, כבוד שר הדתות ד"ר זרח ורהפטיג, רמי"ם, ותלמידים", ועמד להתחיל בשיעורו. הזכירו לו את הרב ליכטנשטיין, והוא הוסיף: "כבוד הרב ליכטנשטיין", ואז דרש בדברי תורתו ולימד את שיעורו. כשסיים, ועמד הרב ח"ד הלוי לשאת את דבריו, קם מורינו ורבינו הרב עמיטל, ואמר באוזני כל הנוכחים: "לפני השיעור הבא ברצוני לתקן טעות. הרב פרנקל קרא לי ראש הישיבה, אך ראש הישיבה האמיתי הוא הרב ליכטנשטיין, והוא הגדול בתורה. אותי החליטה הנהלת הישיבה להשאיר בתור ראש ישיבה נוסף, בגלל שאני הקמתי את הישיבה"(!). לשמע דבריו, רציתי להבלע בקרקע מרוב בושה, היה לי קשה מאד לשמוע את ראש הישיבה שלי מדבר על עצמו בצורה משפילה ומקטינה כזו, אך זו היתה הענווה של הרב.

ישנה ענווה המקטינה את העניו, הוא נמנע מלעשות ומליצור, כדי שלא להבליט את עצמו. לא כזה היה הרב, הוא הכיר את מקומו ואת כוחותיו, הוא ידע את כשרונותיו ואת חסרונותיו, ובעזרת כשרונותיו הברוכים פעל, יצר, ועשה. הענווה לא ניטרלה אותו, אלא להיפך, גרמה לו להיות ענייני גם כלפי עצמו, הוא ידע היכן לתת לאחרים לפעול, ומתי עליו לתרום ולהמשיך ולקדם את הישיבה את מוסדותיה, ואת הערכים שבהם האמין.   

בהבאתו את יבלחטו"א מורינו ורבינו הרב ליכטנשטיין לישיבה, לא היה ויתור חד פעמי, אלא ויתור מתמשך. ברוב המוחלט של שלושים ותשע השנים שהם פעלו יחדיו (כמנין טל), השתתפו בשיעוריו של הרב ליכטנשטיין תלמידים רבים יותר, מאשר בשיעוריו של הרב. קשה למצוא אנשים רבים שהיו מקבלים ומסתגלים  לתופעה זו, אך הרב לקח זאת על עצמו בהשלמה, וכפי שאמרו הרב ליכטנשטיין והרב יואל עמיטל, הוא היה מוכן בפועל ובאמת למסור לרב ליכטנשטיין את מפתחות הישיבה!  הענווה והענייניות שלו בלטו כמובן גם במינוי ראשי הישיבה החדשים, ולא אחזור על המפורסמות.

ואשוב אחורנית, כאשר באתי בשמינית לביתו בגבעת מרדכי, מרוגש קימעא, כדי להבחן לקראת כניסתי לישיבה, צילצל הטלפון בביתו. הרב הרים את השפופרת ואמר בקולו העמוק: "עמיטל", לא "הרב" ולא דבר נוסף. מילה קטנה זו, והפשטות שהיא הקרינה, שבו כבר מאז את ליבי.  

כשהייתי בדרכי ללוויתו חשבתי בליבי, מעניין אם הרב ביקש שלא להספידו, מתאים לו, אך כששמעתי את בקשתו: שלושה מספידים בחצי שעה, הבנתי שעדיין לא עמדתי על רוחב דעתו. הרב לא רצה להתבלט מידי, ודווקא אם היה אומר שלא להספידו כלל היה מתבלט יותר. זו הדרך שבחר כדי להשאר צנוע, אך במידה המאוזנת.  

בחייו, חידש הרב חידושים, אך לא היה זה מרצון לחדש, ולא מאובססיה להוכיח ולהבליט את עצמו. כשחלק על אחר לא עשה זאת כדי להבליט את האגו שלו, אלא כי האמין שכך צריך לעשות. אם צורך השעה והעם הוא גם לשרת בצבא וגם ללמוד תורה, אזי הרב חינך לזה, לא כדי להיות יחודי ושונה. גם הקפדתו על מנהגי ישראל, נבעו בין השאר מהעקרון, לפיו אין על האדם להבליט את עצמו, אם זה טוב לכלל ישראל, והיה טוב לדורות הקודמים, זה טוב גם לנו, לא לחרוג, לא להתייהר.

 

ה. הבנת הנפש וכישוריו הפסיכולוגיים

חושיו החדים של הרב עמיטל נגעו גם לתחום הבנת נפשו של האדם. היתה לו יכולת מהירה לקלוט את האישיות של מי שעמד מולו, וכך יכול היה לדעת כיצד לגשת אליו, וכיצד לדבר אל ליבו. הרב לא למד פסיכולוגיה באופן רשמי ומסודר, אך היתה לו יכולת פסיכולוגית אינטואיטיבית. בנו יבלחטו"א הרב יואל דיבר בלוויה על יכולת השתיקה של אביו, ויכולת זו כללה הקשבה. כיוון שלא היה עסוק בהבלטת עצמו, היה לו כושר הקשבה והכלה של הזולת, ואפשרות עידוד במקום המתאים, ובמילים קצרות.

'ונהנין ממנו עיצה ותושיה', הרב ידע לייעץ, גם בענייני יחסי אנוש, ולא רק בעניינים גבוהים.

בהיותי כמדומני בשיעור א', נפטרה - לא עלינו - בגיל לא מבוגר, אמו של אחד מתלמידי הישיבה. כיוון שהאבלים ישבו בצפון, בקשתי מהרב עמיטל להצטרף איתו בנסיעתו לניחום האבלים. בהגיענו לשם היתה שעת לפני הצהרים, אף על פי כן היה הבית אפלולי קימעה, והאב ובנו ישבו כדרכם של אבלים. אנו התיישבנו על כסאות, והרב התחיל לשאול את האב על אשתו, וכמדומני גם על מחלתה, ודיבר על אישיותה ועל האבלות. בתור מאזין מן הצד, הופתעתי מהישירות שהרב ביטא, הוא לא 'ברח' לנושאים צדדיים, לא ניסה להסיט את הדיון הרחק מן האבילות, ומן הנפטרת, אלא בעדינות ובאמפטיה עזר לאבלים לפרוק את אשר על ליבם, ובכך ניחם אותם באופן המדוייק המתאים למצבם. (במאמר מוסגר אוסיף, שלא ראי זה כראי זה, שיטה זו אינה מתאימה לכל האבלים, וצריך לדעת להתאים את הניחום למשפחה הספציפית שאותה באים לנחם). 

 

ו. קורץ און שארפ (קצר וקולע)

כידוע, לא היה הרב מן המאריכים בדבריו. שיחתו בליל שבת ארכה בדרך כלל כעשר דקות עד רבע שעה (פעם אמר בישיבה, שהוא מעריך מאד את התלמידים שמסוגלים להקשיב לשיחה בליל שבת, ושאם הוא היה צריך להקשיב, היה נרדם...). שגור על פיו היה הפסוק: 'ויאמר לקוצרים ה' עמכם', כשכוונתו – למקצרים. אך הקיצור לא בא על חשבון המסר, הרב חשב הרבה ואמר מעט, לרוב בחר במסר אחד, התמקד בו, ואמר אותו בצורה חדה וברורה.

כשתלמידי המחזור הראשון סיימו את לימודי המכון להכשרת מורים, התקיים ב'מועדון' של הישיבה טקס סיום. נכחו בו ונאמו מנהלים ומפקחים ממשרד החינוך, ובתור אחד מראשי הישיבה כיבדו גם את הרב עמיטל לשאת את דברו. הרב דיבר כשלוש דקות ואמר, שבבריסק היו אומרים שליקוי בהסברה הוא ליקוי בהבנה (הוא אמר זאת ביידיש ותרגם לעברית). עיקר הלימוד בהוראת תלמידים, אמר הרב, צריך להיות לא האמצעים הדידקטיים, אלא ההבנה העמוקה של החומר הנלמד. והוסיף הרב ואמר, שלהכנת שיעור  גמרא בכיתה ד' בבית ספר יסודי צריך להתכונן כמו לשיעור בישיבה גבוהה, אלא שבכיתה ד' קשה יותר, כי צריך להוריד ולתרגם את מושגי הגמרא ואת הלמדנות לילדים צעירים...!    

נפגשתי בחשיבתו הלא שגרתית  בהזדמנות נוספת. כשלמדתי בשיעור ד', התקיימה שבת שמיניות ביב"ע באר שבע. מטרתה היתה לשכנע את תלמידי השמיניות להמשיך וללמוד תורה בישיבות למיניהן. הרב עמיטל שלח קבוצת תלמידים מישיבת הר עציון אך למטרה שונה. הוא כינס אותנו בחדר כיתות קטן (במבנה הישן), ואמר לנו כדלהלן: 'לפי הנתונים שבידי, חצי מבוגרי הישיבות התיכוניות הולכים לצבא. אני רוצה שתדברו אל הבוגרים הללו, תחזקו אותם, ותאמרו להם שניתן ושצריך לשמור מצוות, להתפלל, לאכול כשר, ולהשאר דתיים, גם כשלא נמצאים במסגרת דתית. יש לכם שליחות, אתם צריכים ומסוגלים לעמוד בה בכבוד, ולקדש שם שמים'. אם תגידו להם שמוכרחים ללכת לישיבות, כי אחרת מתקלקלים בצבא, בעצם אמירתכם נתתם להם גושפנקה לעזיבת הדת. במסר זה שהעברנו לתלמידים במשך השבת, היינו די בודדים, אך זו היתה חשיבתו המקורית של הרב.

 

ז. עיצה קטנה לביצה גדולה

בדברי הבאים אין פתרון קסם לבעיית הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי, וכמו שנהג הרב לומר: אין פתרונות קסם. אף על פי כן, יתכן שבדברים הבאים תהיה תוספת צנועה לקידום הפתרון. תוך כדי פגישותי עם בנות לקראת נישואין, יזמתי שיחה עם הרב עמיטל, ושאלתי אותו: אילו תכונות חיוביות יש לחפש בבת הזוג? תשובתו של הרב היתה מעניינת ויחודית, הרב אמר שיש לחפש בה יכולת הקשבה, וכמדומני שהוסיף, שאדם צריך בן זוג קרוב, שיוכל לספר לו גם על כשלונותיו. במבט מאוחר יותר הבנתי, שלדעתו תכונה זו היא תכונה בסיסית, המאפשרת תמיכה רגשית של בני הזוג זה בזה, שהיא אחת המשימות המרכזיות בחיי הנישואין, ומאידך גם מקרינה על מכלול האישיות, (מעין מה שנאמר במסכת אבות (ב ט): 'צאו וראו איזוהי דרך ישרה/טובה שידבק בה האדם', והסביר רבינו יונה, שרבן יוחנן בן זכאי מניח, שדרך התמקדות במידה טובה אחת ומרכזית, המהווה בסיס ומקרינה על האחרות, קל יותר להגיע לשלמות המידות האחרות. הדרך השניה שהיא לנסות ולתקן את כל המידות בבת אחת, גורמת לפיזור הכוחות, ותועלתה מוטלת בספק). תועלת נוספת רצה הרב להדגיש בדבריו והיא, שאין לחפש בשעת המפגשים שלימות והתאמה מוחלטת בין בני הזוג, כאותה האימרה הקולעת, שהאויב של הטוב הוא המצוין.

 

ח. מסורת יהדות הונגריה

פן פחות מוכר באישיותו, אך לפי דעתי בעל השפעה, הוא מוצאו של הרב. הרב כיוצא הונגריה, הסתמך רבות בפסיקותיו ההלכתיות על המנהגים. פוסקי הונגריה שחוו את תנועת הרפורמה שצמחה בינותם, החזיקו במנהגי ישראל בעוצמות שאינן מוכרות בתפוצות אחרות. כל ערעור על מנהג נתפס בהונגריה כנסיון לקעקע את כלל חומות הדת, וקודשה נגדו מלחמת חורמה.

את דעותיו של הרב בנוגע לתהליכים ולהסכמים המדיניים, ואת  הקמת מימד, ניתן להבין כנובע גם  מהרקע הרגשי הקשה של השואה, שהשאירה ברב את חותמה, וגם ממסורת יהדות הונגריה הגורסת שעלינו לשמר את הקיים, להזהר משינויים, לא לקפוץ קדימה, ולהתקדם שלב שלב. לדעתו (המאוחרת) של הרב, די לשמר את מדינת ישראל כמקלט בטוח ליהודים, וכל מהלך ציוני תקיף מהווה דילוג וקפיצת מדרגה שאינם מתאימים למצבו הנוכחי של עם ישראל.

כהקדמה לדברי הבאים אומר, שאמנם בשיח הציבורי נחשבת קיצוניות לדבר פסול, אך לאמיתו של דבר יש צורך בשיקול דעת כדי לבחון אותה. הגר"א היה קיצוני בהשקעתו בלימוד תורה יומם ולילה ללא הפסקה.  שושלת בריסק מפורסמת בהחמרות ההלכתיות הקיצוניות שהיא דורשת מעצמה. המתיישבים היהודים שבחברון ושביצהר הם קיצוניים בדרישות שדרשו מעצמם בתחום מצוות ישוב ארץ ישראל ושמירה על בטחון המדינה. מחיילי סיירות מובחרות בצה"ל ישנן דרישות גופניות קיצוניות. ומאידך ישנן קיצונייויות פסולות. אחת ההבחנות בין הקיצוניות הכשרה  לפסולה היא, האם הקיצוניות נובעת מלחץ נפשי, מעצבנות, ומחד צדדיות, או שישנה ראיה כוללת, נשקלו כל הצדדים והובאו בחשבון, ומתוך כך ישנה הדגשה קיצונית בתחום מהותי. נראה לי שגם המעבר הלוהט של הרב מגוש אמונים למימד, מ'המעלות ממעמקים' לחלקו השני-הפוליטי של 'באמונתו', קשור לפחות בחלקו למסורת ההונגרית, שהצמיחה מתוכה גישות קיצוניות, כגון סאטמר מצד אחד (ורפורמים מסטרא אחרא). למרות שהיתה ברב יכולת שקלול וראייה מאוזנת של כל הצדדים, הרי שהמהפך מקצה לקצה, לקיחת הדברים במלוא חריפותם ועוצמתם, והליכה איתם עד הסוף, נראים כקשורים גם הם ל'מנהג המדינה'.

 

 

עולם התורה

 

ט. גמרא, הלכה, ואגדה.

'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הרב עמיטל את התורה ואת לומדיה בוז יבוזו לו'. יש הלומד תורה בעצמו, יש המלמדה לאחרים, ויש הלומדה, המלמדה, והאוהב אותה ואת תלמידי חכמיה, עד כדי הבאת ראש ישיבה שיכהן לידו,  וויתור על מקומו האישי הבלעדי. דבר זה היה אפשרי רק על ידי ראייתו של הרב את התורה במרכז העולם החיצוני, ובמרכז עולמו הפנימי, לא בדיבורים גבוהים אלא במעשים מחייבים.

בצד לימוד הראשונים וסברותיהם, הצד שאותו מדגיש יבלחטו"א הרב ליכטנשטיין, למד הרב עמיטל ולימד את ספרות אחרונים, וראה חשיבות בלימודם. כמו כן ידועה אהבתו לשו"ת ושליטתו בהם.  

הרב לא הסתפק בבירור שיטות ראשונים ואחרונים, אלא עסק גם בפסיקת הלכה למעשה, וכמו שכבר ציינתי, מרכיב ההסתמכות על המנהגים היה משמעותי בפסקיו.

לקראת הלווייה הרהרתי, אולי אקרע כדין תלמיד על רבו. אך בטוחני שלו הייתי יכול לשאול על כך את הרב עמיטל עצמו, היה הוא אומר: אינך יודע שלא נוהגים לקרוע? 

בתחום האגדה, שיחותיו התורניות, לפחות בעשר השנים שבהם זכיתי אני לשומען, סבבו בהרבה הזדמנויות סביב דברי חז"ל, תוך כדי העמקה בדבריהם. לא לימוד שטחי וחיצוני של אגדות חז"ל, אלא עיון בעומק דבריהם, בעקבות המסלול שהתוו המהר"ל והרב קוק שאת דבריהם כה אהב. ניתוחו כלל גם הבנת מה שעובר על נפשו של האדם, ובדבריו ידע לקלוע ללבטיהם של תלמידיו המקשיבים.

דמות דיוקנו של הרב עמיטל תעמוד לנגד עינינו, וממקום מושבו במרומים בודאי יסנגר הוא עלינו, ומאידך יציב בפנינו ובפני החברה כולה אתגרים בתחום התורה, המידות, והחינוך.

 

News

RALazkara 5778 savethedate eng


TO REGISTER FOR THE ISRAEL KOSCHITZKY VIRTUAL BEIT MIDRASH,
CLICK HERE.


WINTER 2018 ETZION UPDATE!!
DIDN'T RECEIVE THIS IN YOUR MAILBOX?
Let us know and we will update our records!

 etzion_update_logo-web


WHAT'S HAPPENING IN YESHIVA COMPLETE ARCHIVE

                   

We have created a youtube playlist of Nigunei
Yeshivat Har Etzion for the Yamim Noraim.

ברון יחד - נגוני ישיבת הר עציון




YEMEI IYUN BE-TANAKH 2017

Note next year's dates:
July 15-19, 2018 (3 Av - 7 Av)

We hope you were able to join us! But if you missed this gala event, click here for a selection of this year's shiurim!!

CLICK HERE FOR AUDIO RECORDINGS OF THE ENGLISH SHIURIM GIVEN
IN 2016!


Click here for a selection of videos
of past shiurim in hebrew

A visible expression
of the explosion of biblical commentary

that has emerged in “the Gush” - Read more

Prime Minister Binyamin Netanyahu
congratulates Herzog College
for their 20 years of Yemei Iyun
and speaks of his special connection to Tanakh
(english translation)  

A sample of English shiurim - audio files



library celebrates web

Yeshivat Har Etzion Library Celebrates 35 Years! Read more...


RAL Leaves of Faith 1 2 back in print small


BAR MITZVA DAY
Nov 23rd 2017
TO SEE PICTURES...

BAT MITZVA DAY
Jan 4th 2018
TO SEE PICTURES...

Congratulations to one and all!


 We thought you would enjoy this:

 


In Memory of Harav Yehuda Amital zt"l
(movie prepared by Har Etzion talmidim
Yehonatan Weinberger and Ehud Roth)

     


Listen to an Interview with Rav Reuven Ziegler

on 5 recent Har Etzion volumes
that should be on your bookshelf! 

5-har-etzion-volumes-small


  


Yet Another Sefer
For Your Library Shelf!

Torah and Western Thought218

Torah and Western Thought: Intellectual Portraits of Orthodoxy and Modernity – in-depth essays on ten luminaries of Modern Orthodoxy, 20% of whom are rashei Yeshivat Har Etzion!  With contributions by YHE alumni Alan Jotkowitz, Yehudah Mirsky, Itamar Warhaftig, Reuven Ziegler and Shlomo Zuckier.
Read a sample chapter...



Please share your personal stories, condolences, eulogy, audio or video file of Moreinu veRabbeinu Rosh HaYeshiva Harav Aharon Lichtenstein zt"l via this form. We will be posting a selection of these items.